טיפולים ניתוחיים נרתיקיים

ניתוחים לתיקון צניחה של אברי האגן יכולים להתבצע בגישה נרתיקית , דרך הבטן או בלפרוסקופיה. מרבית הניתוחים מתבצעים דרך הנרתיק, כיוון שמרבית האוכלוסייה הנזקקת לניתוחים אלו הן נשים מבוגרות, המתאוששות בקלות יחסית מניתוחים וגינליים.
היתרונות של כירורגיה נרתיקית הם שכל מהלך הניתוח נעשה דרך פתח הנרתיק, כך שאין כלל צלקות בבטן. הגישה הכירורגית דרך הנרתיק ניתנת לביצוע גם בהרדמה אזורית (אפידורלית או ספינלית), ומקרים בהם יש חשש מהרדמה כללית – יש לכך יתרון רב. הניתוחים הנרתיקיים בד"כ מאפשרים התאוששות מהירה יותר בהשוואה לניתוחים ביטניים, והתוצאה הקוסמטית היא אופטימלית. החסרונות של כירורגיה נרתיקית בניתוחי צניחה הם שהתוצאות ארוכות הטווח הן פחות טובות בהשוואה לניתוחים לפרוסקופיים. בתיקון של צניחת רצפת האגן בגישה נרתיקית נעשה שימוש ברקמות טבעיות, או בחומרים סינטטיים לא נספגים (חוטים או רשתות).

תיקון לצניחת רחם

כאשר הרחם צנוח בצורה משמעותית ופריון האישה אינו רלבנטי – הטיפול הכירורגי בד"כ יכלול כריתת הרחם בגישה נרתיקית וקיבוע כיפת הנרתיק. כריתת רחם בגישה נרתיקית – ניתוח המתבצע בהרדמה אזורית או כללית, ואינו משאיר כלל צלקות בבטן. הניתוח הוא מהיר עם איבוד דם מינימלי ונחשב לשיטה הכירורגית הבטוחה ביותר לכריתת רחם מבחינת תחלואה והתאוששות לאחר הניתוח.
במידה והאישה מעוניינת בפריון, הטיפול הכירורגי יתבסס על הרמת הרחם ושימורו. הרמת הרחם יכולה להתבצע בגישה נרתיקית, בטנית או בגישה לפרוסקופית.
הרמת הרחם בניתוח לתיקון צניחת הרחם וכניסה להריון לאחר מכן, מחייב את האישה ללדת בניתוח קיסרי.

תיקון לצניחת השלפוחית (ציסטוצלה) בגישה נרתיקית

ניתוח הנעשה בהרדמה אזורית או מקומית. בניתוח נעשית הרמת השלפוחית באמצעות תפרים המושמים בין השלפוחית לנרתיק (ראה ציור מצ"ב). הניתוח מצריך אשפוז קצר של 1-2 ימים, וניתן לחזור לחיי שיגרה באופן מהיר (מספר ימים).

תיקון בלט הרקטום לנרתיק (רקטוצלה) בגישה נרתיקית

ניתוח הנעשה בהרדמה אזורית או מקומית. בניתוח נעשית דחיקה של הרקטום מהנרתיק באמצעות תפרים המושמים בין הרקטום לנרתיק (ראה ציור מצ"ב). הניתוח מצריך אשפוז קצר של 1-2 ימים, וניתן לחזור לחיי שיגרה באופן מהיר (מספר ימים). יש חשיבות בריכוך הצואה לאחר ניתוח מסוג זה ע"מ למנוע לחצים על אזור הצלקת.

תיקון אנטרוצלה / צניחה של כיפת הנרתיק בגישה לדנית

- ניתוח הנעשה בהרדמה אזורית או כללית, ומאפשר חזרה מהירה לחיי השיגרה.
במהלך הניתוח נעשה חתך בנרתיק והגדרת שק האנטרוצלה הבולט לנרתיק. לאחר מכן מתבצעת כניסה לחלל הבטן דרך הנרתיק ע"מ לסגור את שק האנטרוצלה. השלב האחרון בניתוח הוא קיבוע כיפת הנרתיק, המתבצע לליגמנטים האוטרו – סקרליים או לליגמנט הסקרו – ספינלי.

סרט השתלת רשת לצניחת קירות הנרתיק

השתלת רשת לצניחת קירות הנרתיק

בגלל נטייה לחזרה של צניחת קירות הנרתיק לאחר ניתוח להרמת השלפוחית או תיקון רקטוצלה, הוחל בשנים האחרונות להשתמש ברשתות לצורך תיקון של צניחת קירות הנרתיק.
הרשתות באות לחזק את רקמת החיבור החלשה של החולה, שבגללה נוצרה הצניחה, ובכך להפחית את סיכויי החזרה של הצניחה. הרשתות נכנסו לשימוש שיגרתי בתיקון של בקעים בקיר הבטן. כיוון שמנגנון הפגיעה בצניחת אברי האגן דומה לזה של שברים בדופן הבטן (הרניה), הגיוני היה לאמץ את שיטת הרשתות גם לכירורגיה של רצפת האגן. לכן פותחו רשתות מיוחדות המתאימות לעבודה דרך הנרתיק, וחברות שונות למוצרים כירורגיים החלו בפיתוח ויצור של מערכות מסחריות של רשתות עם המוליכים המתאימים לצורך השתלתם. כך נולדו המערכות הקיימות לתיקון לדני של צניחת קירות הנרתיק. שתלים אלו עשויים מחומרים סינטטיים או ביולוגים, ומטרתם להפחית את שיעורי החזרה של הצניחה.

דיווחים על השימוש ברשתות לתיקונים של צניחת קירות הנרתיק הראו ירידה משמעותית של שיעורי החזרה של צניחות הנרתיק לאחר שימוש בשתלים, בעיקר בשימוש בשתלים סינטטיים לא נספגים בקיר הקדמי של הנרתיק. עקב ריבוי תופעות לואי חמורות בלתי צפויות ההשתלות רשתות וגינליות, הוציא ארגון ה – FDA האמריקאי ב – 2011 הזהרה על תופעות הלואי החריגות של רשתות אלו. עקב הזהרה זו החלו חלק מהיצרניות הגדולות האמריקאיות של הרשתות הנ"ל להפסיק את ייצורן ושווקן. ההוריה לשימוש בשתלים בניתוחים לדניים עדיין לא ברור, בין אם נמצאים בשימוש במקרים חוזרים או בנשים עם גורמי סיכון ידועים. בנוסף עדיין לא נמצאה הרשת האידיאלית, וקיימת מחלוקת בין העוסקים בתחום זה אם להשתמש ברשתות לא נספגות – סינטטיות, רשתות ממקור ביולוגי או רשתות מורכבות (הכוללות מרכיב סינטטי וביולוגי). לפיכך יש לבחור בקפידה רבה את ההוריות לשימוש ברשתות, ולהסביר לכל חולה את מגבלות הידע בשימוש ברשתות, ובעיקר את הסיבוכים הפוטנציאליים של רשתות נרתיקיות.

דילוג לתוכן