צניחת רצפת האגן

צניחת רצפת האגן מתייחסת לבלט של קירות הנרתיק. בלט זה יכול להיות בתוך הנרתיק, או לחלופין הבלט יכול לצאת מפתח הנרתיק כלפי חוץ. המיקום האנטומי של הבלט מגדיר את הגדרת הצניחה. כך אנו מבחינים בצניחת הרחם, צניחת השלפוחית (ציסטוצלה), בלט הרקטום (רקטוצלה) או בלט של מעי דק (אנטרוצלה). הגורמים לצניחת אברי האגן הם מגוונים וקשורים בעיקר לתהליך הלידה. בין הגורמים הבולטים נמנים - מספר רב של לידות, לידות ממושכות, לידת עוברים במשקל גבוה, או קרעים שנוצרו ברצפת האגן במהלך הלידה.
גורמים נוספים לצניחת אברי האגן שאינם קשורים לתהליך הלידה, כוללים שינויים הורמונליים (גיל המעבר), הפעלת לחץ תוך בטני מוגבר (לדוגמא: שיעול כרוני) או משלח יד הקשור בהרמת משקלים גבוהים. סיבה נוספת היא נטייה של נשים עם בעיות בחוזק רקמת החיבור לפתח צניחת אברי האגן. נשים אלו סובלות גם משברים (הרניות) בדופן הבטן או בטבור. לגנטיקה יש גם משקל בהתפתחות של צניחת אברי האגן, ונשים מגזע לבן סובלות יותר מתופעות של צניחת אברי האגן לעומת נשים ממוצא אפרו – אמריקאי. לאחרונה הראינו קשר משפחתי חזק בקרב צעירות הסובלות מצניחת אברי האגן לעומת נשים מבוגרות הסובלות מפתולוגיה דומה, עובדה שמצביעה על גורמים גנטיים המשפיעים על הופעה קלינית של צניחה בגילאים צעירים יותר.

 
דילוג לתוכן