דליפת שתן מדחיפות

דליפת שתן המתרחשת תוך דחף חזק להשתין. הגורמים לדחף להשתין שונים, והמצב המדגים דליפת שתן מדחיפות היא תחושת הלחץ להשתין כאשר מכניסים מפתח לפתח הדלת, ודליפת שתן מתרחשת לפני ההגעה לשירותים.
גורמים נוספים המגבירים את תופעת דליפת השתן מדחיפות היא מגע עם מים זורמים כדוגמת שטיפת כלים, צחצוח שיניים או כניסה למקלחת. בד"כ מצב זה מלווה בדחיפות ותכיפות במתן שתן, וכן בהשתנה לילית תכופה (נוקטוריה). סוג זה של דליפת שתן שכיח יותר בנשים לאחר גיל המעבר, אך יכול להופיע גם בנשים צעירות. שכיחות דליפת שתן מדחיפות היא כ – 50% ממקרי דליפת השתן הלא רצונית, והשכיחות היחסית עולה עם הגיל. סוג זה של דליפת שתן מאד מתסכל וגורם לשינוי משמעותי באיכות החיים. נשים הסובלת מדליפת שתן מדחיפות תלויות באופן נואש במיקום שירותים, ובמקרים רבים יתכננו את היציאה מביתם ע"פ מיקום שירותים. במהלך הברור של דליפת שתן מדחיפות יש לשלול זיהומים חוזרים במערכת השתן, אבנים, בעיה נוירולוגית שמקורה בעמוד השדרה או גידול בשלפוחית. מרבית המקרים נגרמים מסיבה לא ידועה (אידיאופטית).

הטיפולים בדליפת שתן מדחיפות

הטיפול בדליפת שתן מדחיפות מותאם ע"פ חומרת הבעיה ורצונה של האשה לבחירת טיפול המתאים לאורח חייה. הטיפולים כוללים בעיקר טיפולים תרופתיים ולעיתים ניתן לשלב גם שיטות לשיקום וחיזוק שרירי רצפת האגן (פיזיותרפיה לשרירי רצפת האגן, שיטת פאולה וכו'), ניתוחים אינם רלבנטיים בסוג זה של דליפת שתן. הטיפול התרופתי מבוסס על תרופות הגורמות להרפיית השריר של שלפוחית השתן, בעיקר באמצעות חסימת הקולטנים המוסקריניים, ובכך מעלים את נפח השלפוחית לפני תחושת הדחיפות להשתין. תרופות אלו כוללות :
נוביטרופן (Novitropan)
היא התרופה האנטי - כולינרגית הותיקה ביותר בתחום זה וניתנת במינון 5 מ"ג X2 – X3 ליום. החומר הפעיל בתרופה זו קרוי Oxybutinine בשל ריבוי תופעות הלוואי מתרופה זו, מספר לא מבוטל חולים מפסיק הטיפול על דעת עצמו. תופעות הלוואי השכיחות הן יובש בפה, עצירות ולעיתים טשטוש.
דטרוזיטול (Detrusitol)
שייכת לדור חדש של תרופות, עם מיעוט תופעות לוואי ויעילות גבוהה בפעילותה על השלפוחית. הדטרוזיטול ניתן במינון של 2 או 4 מ"ג פעם ביום, כיוון שמתבסס על טכנולוגיה של שחרור מושהה. תופעות הלוואי האפשריות הן : יובש בפה, עצירות וכו', אך שכיחות תופעות אלו נמוך בצורה משמעותית בהשוואה לנוביטרופן.
וסיקר (Solifenacin)
היא תרופה המתבססת על חסימת קולטנים מוסקריניים מסוג M3 וניתנו במתן פומי' עם זמן מחצית חיים של כ – 8 שעות. שחרור המושהה מפחית בצורה ניכרת את תופעות הלוואי של התרופה, ובכך מושגת הענות גבוהה יותר ללקיחת התרופות. הוסיקר משווקת במינון של 5 או 10 מ"ג.
ספסמקס (Trospium)
היא תרופה הפועלת ע"י חסימת קולטנים לאצטיל כולין (קולטנים מוסקריניים) ומשווקת במינון של 15 מ"ג ו – 30 מ"ג, וניתנת בנשים לאחר גיל המעבר מומלץ גם להוסיף קרם אסטרוגני מקומי לנרתיק. במידה ואין תגובה לטיפול תרופתי מומלץ לבצע המשך בירור הכולל בדיקה אורודינמית של מערכת השתן התחתונה, ציסטוסקופיה והערכת אולטרא סאונד של דרכי השתן והכליות.
טוביאז (Fesoterodine)
היא תרופה החוסמת קולטני אצטיל כולין ופותחה במינון של 4 מ"ג או 8 מ"ג אחת ליום. ההענות הטובה לתרופה, יעילותה, ומיעוט תופעות לואי ( בעיקר יובש בפה ועצירות) הופכת אותה לאחת התרופות המובילות כיום בשוק לטיפול בתסמונת של שלפוחית רגיזה.

הזרקות של רעלן הבוטולינום (Butox) לשלפוחית

בשיטה זו מזריקים לשריר השלפוחית את רעלן הבוטולינום. ההזרקה מתבצעת באמצעות ציסטוסקופ ,תוך כדי הרדמה אזורית. השפעת הרעלן היא פגיעה חלקית בהתכווצות שריר השלפוחית, וכך נמנעות ההתכווצויות הבלתי רצוניות של השלפוחית, ומושג האפקט הקליני הפחתה או העלמות דליפת השתן מדחיפות. חסרונות שיטה זו היא שיעילותה זמנית (6-12 חודשים) ויש לבצע הזרקות חוזרות במידה ומושגת יעילות קלינית.

גירוי חשמלי של עצבי הסקרום Sacral Neuromodulation

מיועד רק למקרים קיצוניים שאינם מגיבים לטיפול תרופתי. טיפולים אלו כוללים גירוי חשמלי של שורשי העצב בעמוד השדרה. בשיטה זו מחדירים אלקטרודה מיוחדת לעמוד השדרה התחתון, עד למגע עם שורשי העצבים המעצבבים את האגן. האלקטרודה מתחברת ליחידת גירוי עיצבי (בדומה לקוצב לב) המגרה בקביעות את העצבים, וגורמת לשינוי עיצבי, ובכך לשינוי הקליני של הפחתה משמעותית בדליפת השתן מדחיפות. שיטה זו מיועדת גם למצבים של אי שליטה בצואה מסיבות עצביות.

כאמור שיטות אלו פולשניות יותר מטיפולים תרופתיים, הן חדשניות, ותוצאות ארוכות הטווח שלהן עדיין לא ברורות, ויש לשקול השימוש בהן מול הטיפולים התרופתיים הקיימים.

דילוג לתוכן